מאמרים פרי עטנו

לאחרונה ניתן פסק דין בביה”מ לענייני משפחה בנצרת (תמש (נצ’) 14220-12-23), שעסק בשאלה המרתקת – האם ניתן בנסיבות קיצוניות, לבטל עסקת מתנה שהושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין (בטאבו), בשל התנהגות מחפירה של מקבל המתנה. התובעת באותו עניין הייתה אלמנה ואם לשניים – בן ובת. ביתה של התובעת הייתה גם המטפלת שלה, מתוקף עבודתה כמטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי. עפ”י טענת האם (התובעת), באחד הימים, משנפתח כנגדה תיק בהוצאה לפועל בגין חוב כלשהו לבנק, ביתה, שכנעה אותה כי עליה “להיפטר” מהדירה שבבעלותה, שמא יעקלו ויממשו את דירתה לצורך תשלום חובותיה. כך, לטענת האם, שכנעה אותה ביתה להעביר אליה במתנה את מלוא

בשנים האחרונות מסתמנת מגמה בפסיקת בתי המשפט, שלפיה במקרים מתאימים, הסכם מכר דירה יכול לחייב את הצדדים, גם אם הוא טרם נחתם בפועל. לאחרונה ניתן פסק דין מעניין נוסף בהקשר זה (ת”א 16359-10-22, בי”מ השלום בב”ש), שדווקא דוחה ניסיון להתייחס להסכמות כהסכם שגובש. באותו עניין, נדונה מחלוקת סביב מעמדה של “טיוטה סופית” שהועברה בין הצדדים למכירת נכס והשאלה, האם טיוטה סופית זו, שטרם נחתמה בפועל ע”י הצדדים, התגבשה לכדי הסכם מכר מחייב. הרוכשים והמוכרת ניהלו ביניהם מו”מ אינטנסיבי למכירת בית מגורים במיתר. בסופו של המו”מ, ולאחר שהצדדים גיבשו נוסח סופי ומוסכם של הסכם המכר (כולל מחיר העסקה, מועדי תשלום, מועד

רבות דובר ונכתב על חובת הגילוי של מוכר נכס כלפי הרוכש, חובה שנגזרת מחובת תום הלב של צד שיש לו יתרון בידע לגבי הממכר, ואשר הוא עלול לגרוע באופן משמעותי מהציפיות הסבירות של הרוכש. חובת הגילוי נבחנת הן במהותה והן בהיקפה, ובמקרים מתאימים, הפרתה עלולה לעלות עד כדי הטעיה של ממש. בעסקאות מכר של נכסי מקרקעין, אנו נתקלים, עפ”י רוב, בהפרת חובה זו על רקע הסתרה של חריגות בניה, מצב פיסי של הנכס, הליכים משפטיים שמתנהלים בקשר עם הנכס או אפילו הסתרה של זכויות של צדדים שלישיים. ואולם, פסק דין שניתן לאחרונה (יולי 2023), בבית משפט השלום בכפר סבא, עסק

כידוע, ירושה יכולה להתבצע מכוח צוואה או בהיעדר צוואה, על פי הוראות הדין. הוראות הצוואה, או הוראות הדין בהיעדר צוואה, הן שמורות כיצד יחולק העיזבון בין היורשים. לעתים קרובות מעוניינים היורשים לחלק בצורה שונה את נכסי העיזבון אך הם סוברים, בטעות, כי הדבר אינו אפשרי וכי עליהם לקבל עליהם את דין ההוראות שנקבעו. אלא שקיים כלי משפטי שימושי שמאפשר ליורשים לחלק בצורה שונה את נכסי העיזבון וזאת בדרך של עריכת הסכם בין יורשים, המעוגן במסגרת הוראת סעיף 110 לחוק הירושה. הסכם בין יורשים רצוי שייערך בכתב, וניתן באמצעותו לשנות את אופן חלוקת העיזבון בהתאם לרצונות היורשים. למשל, לסכם במסגרת הסכם

תשלומי ארנונה הם, כידוע, מההוצאות הקבועות שיש לכל מחזיקי דירות ועסקים. המדובר בתשלומי מס שמוטלים על ידי הרשות המקומית, ושנועדו לצורך מימון פעילותה של כל רשות ורשות. גובה הארנונה נקבע באופן עקרוני על בסיס השיקולים הבאים:1. סוג השימוש בנכס – מגורים, תעשייה, משרדים וכו’.2. שטח הנכס – גובה התשלום נקבע על בסיס המחיר הרלוונטי שנקבע לסיווג השימוש הספציפי בנכס וגודלו של הנכס.3. מיקום הנכס – גובה התשלום נקבע, בין היתר, גם על פי מיקום הנכס ושיקולים סוציו-אקונומיים. מדי שנה מפרסמת הרשות המקומית את הקריטריונים שנקבעו על ידה במסגרת צו הארנונה. לרשות המקומית נתון שיקול הדעת לקבוע ביחס לכל נכס את

לאחרונה (13.12.2022), ניתן פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה המהווה חידוש של ממש במסגרת דיני ההטרדה המינית במקום העבודה. בטרם נפרט את החידוש המרכזי שבפסק הדין האמור, נציין, בתמצית ועל קצה המזלג, כי, באופן כללי, כדי לבסס טענה בדבר הטרדה מינית בדרך של הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, על המתלונן או המתלוננת (להלן, לצורכי נוחות: “המתלוננת”) להוכיח כי הראתה למטריד שלא היתה מעוניינת במעשה שלגביו נטען שמהווה הטרדה מינית. יחד עם זאת, במקרה שבו מדובר במסגרת יחסי עבודה, תוך ניצול יחסי מרות, בין הנילון לבין המתלוננת, החוק קבע חריג. במקרה כזה, אין צורך להראות שהמתלוננת לא היתה מעוניינת בהצעות המיניות