רבים נוטים לסבור בטעות, כי הדרך היחידה ליישב סכסוכים עוברת בבית המשפט. ואולם, ישנן דרכים חלופיות שונות ליישוב סכסוכים, ובהן גישור ובוררות. ברשימה זו נדון באופציית הבוררות, נסביר את אופייה ונצביע על יתרונותיה וחסרונותיה המרכזיים.
נציין כי אנו משמשים כבוררים בעצמנו בסכסוכים בין צדדים שונים, ואנו גם עוסקים רבות בייצוג צדדים בהליכי בוררות בפני בוררים אחרים.
בוררות, להבדיל מגישור, הוא הליך שדומה יותר באופיו להליך המשפטי ה”רגיל” בבית המשפט במובן זה שהבורר מכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים. כלומר – פסק הבורר הוא מחייב, ולאחר הליך פרוצדורלי של אישורו, הצד הזוכה יכול לאכוף את קיומו בלשכת ההוצאה לפועל.
בהליך הבוררות, הצדדים למעשה בוחרים את הבורר (ה”שופט”) שידון בעניינם ויכריע בסכסוך. עצם קיומו של הליך בוררות בין צדדים מחייב הסכמה של שני הצדדים, כאשר פעמים רבות הסכמה זו באה לידי ביטוי בהסכם מוקדם, שיחייב את הצדדים בעתיד (למשל הסכם מכר או הסכם אחר אשר כולל בחובו “תניית בוררות” במקרה שבין הצדדים יתגלע סכסוך בעתיד), ולעיתים ההסכמה באה רק לאחר פרוץ הסכסוך.
אשר לזהות הבורר, במקום שבו הצדדים הסכימו על זהותו או על המנגנון לקביעת זהותו, מראש (במסגרת תניית בוררות) או לאחר פרוץ הסכסוך – הרי שכך תקבע זהותו. בהעדר הסכמה על זהות הבורר – ניתן לפנות לבית המשפט המוסמך לצורך מינוי בורר. חשוב לציין, בהקשר של זהות הבורר, כי מושכלות יסוד בהליך הבוררות הן כי הבורר, כמו השופט, יהיה אובייקטיבי לחלוטין ונטול משוא פנים.
היתרונות המרכזיים שמאפיינים את הליך הבוררות הם אלה:
ראשית, כאמור, הצדדים הם אלה שבוחרים את הבורר (או את אופן בחירת זהותו). כך, הצדדים יכולים להבטיח כי מי שידון ויכריע בעניינם יהיה אדם (או סוג של אדם – למשל איש מקצוע מתחום מסוים), שהם סומכים עליו, על תבונתו ועל ידיעותיו בתחום הרלוונטי לסכסוך. בבית המשפט המצב שונה, שם כל תיק מנותב ע”י המערכת ולפיה צרכיה לשופט/ת אקראי/ית באופן שלא ניתן להשפעה ע”י הצדדים.
שנית, הליך הבוררות מתנהל באופן יעיל ביותר ופרק הזמן הוא קצר בהרבה. בבתי המשפט, כידוע, “תחנות הצדק טוחנות לעיתים לאט” והמערכת מצויה תחת עומס כבד תמידי. הבורר מנהל את הבוררות באופן יעיל ובלוחות זמנים קצרים. כך, אם הליך משפטי אורך מס’ שנים, בוררות באותו עניין יכולה להסתיים אפילו תוך מס’ חודשים.
שלישית, בעוד שבבתי המשפט זכות הערעור היא זכות קנויה ובסיסית, הרי שבבוררות ברירת המחדל היא שאין לערער על פסק הבורר. הואיל ופעמים רבות זכות הערעור היא בסיסית וחשובה – ברצותם, הצדדים יכולים לקבוע כי פסק הבורר ניתן יהיה לערעור, אך ברירת המחדל היא, כאמור, אחרת. גם העדר הזכות הקנויה לערעור מקצרת משמעותית את ההליכים ואת עליותיהם. זה המקום לציין שעפ”י חוק הבוררות ישנן עילות מסוימות לביטול פסק בורר, אך אלה מוגבלות ביותר והן מאפשרות ביטול רק במקרים חריגים.
רביעית, במסגרת בוררות, הצדדים רשאים להסכים על כך שפרוצדורות שונות שמחייבות בבית המשפט לא יחולו בהליך הבוררות. כך למשל, הצדדים יכולים להסכים שהבורר לא יהיה כפוף לסדרי הדין, הם יכולים להחליט שהוא לא יהיה כפוף לדיני הראיות, והם אפילו יכולים לקבוע שהוא לא יהיה כפוף לדין המהותי. הצדדים גם רשאים להסכים כי הבורר לא יצטרך לנמק את הפסק. “פטורים” אלה מאפשרים שני יתרונות מרכזיים: האחד, שוב – קיצור ההליך המשפטי (שלעיתים מסורבל וארוך בשל כללים פרוצדורליים). והשני – מתן גמישות מחשבתית ופסיקתית. “פטורים” כאלה, נותנים את האפשרות לבורר לערב בהכרעתו גם שיקולים ונימוקים שהם יותר מתחום ה”צדק” גם אם הדברים לא תמיד מבוססים על הכללים המשפטיים הרגילים. למשל, אם ראייה חשובה מסויימת איננה קבילה לפי כללי המשפט הרגילים, ואם הצדדים פטרו את הבורר מדיני הראיות – יוכל הבורר, להבדיל מהשופט בהליך רגיל, להסתמך בהכרעתו על הראייה שהובאה בפניו. חשוב לציין שהבחירה בעניינים אלה היא בידי הצדדים. ובמקרים שבהם הצדדים יחליטו כי הם כובלים את הבורר לפעול לפי הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות – כך יפעל הבורר.
חמישית, הליך הבוררות מאפשר פרטיות וסודיות של ההליך מפני צדדים חיצוניים. הליכי משפטיים ופסקי דין של בית המשפט הם, ככלל, פומביים. לעומת זאת, הליך בוררות מתנהל במשרדו של הבורר והוא איננו נגיש או מפורסם לציבור. כך, צדדים שמעדיפים שלא ל”לכבס את הכביסה המלוכלכת מחוץ לבית” יעדיפו הליך של בוררות. בנוסף, גם בתיקים שבהם עלולים להיחשף סודות, כמו סודות מסחריים וכו’, ישנה, לעיתים, עדיפות להליך בוררות.
החסרונות המרכזיים של הליך הבוררות הם חסרונות משני סוגים. האחד, למרות שהליך הבוררות חוסך אגרות בית משפט ולעיתים, כאמור, חוסך גם ערעורים (על פסק הדין ועל הליכי ביניים), לעיתים יוצא שהליך הבוררות יקר יותר מהליך משפטי רגיל, משום שהצדדים נושאים בשכרו של הבורר. חשוב לציין שלעיתים הליך בוררות יצא דווקא יקר פחות, והדבר תלוי באופי ההליך, סכום התביעה וכו’. השני, ישנם סכסוכים שלא ניתן לברר בבוררות (דוגמת סוגיות מסוימות הקשורות בהפרת חובות אמון של בעל מניות בחברה וכיו”ב נושאים שכפופים להוראות דין קוגנטיות). בנוסף, ישנם סעדים וצווים שבורר לא מוסמך לתת, ויש צורך באישור ביה”מ לאשררם (דוגמת עיקולים וכו’).
לסיכום, יש ערך רב להעברת סכסוכים לבוררות, ודומה שטוב יעשו צדדים אם יבררו סכסוכים שישנה חשיבות מיוחדת למי מהיתרונות האמורים לעיל, במסגרת הליך בוררות.
