מאמרים פרי עטנו

לאחרונה, ניתנה החלטה של רשות המיסים אשר עשויה להשליך על האופן שבו ייושמו הוראות הדין שחל לגבי שימוש בפטור ממס שבח ביחס לתושבי חוץ. נזכיר, שקיימים פטורים שונים שמקנה הדין (נכון לחודש אפריל 2022) באשר לחבות במס שבח במכירת דירה, ובניהם, הפטור המוקנה למי שמוכר את דירתו היחידה, והפטור למי שמוכר דירה שקיבל בירושה. חשוב לציין כי הפטורים הנ”ל מותנים בתנאים שונים, שרק בהתקיימותם מוענק הפטור. סוגייה מעניינת בתחום זה, היא האם תושב חוץ שמוכר דירה בישראל זכאי לקבל את הפטורים הנ”ל, כשם שזכאי לקבלם תושב ישראל. בעניין זה מורה סעיף 49א(א) לחוק מיסוי מקרקעין כי: 49א(א) כי: “תושב ישראל

הכלל המוכר לכל, בייחוד בעסקאות במקרקעין, הינו שרק הסכם בכתב שנחתם מחייב את הצדדים. והנה, לאחרונה אנו מוצאים בפסיקת בתי המשפט כרסום מהותי בכלל זה. כרסום שמצד אחד מגן על צדדים תמי לב שהסתמכו על הסכמות שהושגו, אך מצד שני יוצר אי ודאות משפטית מסוימת. סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כלל יחסית חריג במשפט הישראלי, ולפיו “התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב”. כלומר, לפי לשון החוק – בהעדר מסמך בכתב, עסקה במקרקעין תהא חסרת תוקף. כלל זה נחלש ונשחק לאורך השנים ונקבעו לו בפסיקת בתי המשפט חריגים רבים מסוגים שונים. בעיקרם ובאופן כללי בלבד, ניתן לומר שמקרים שבהם רוככה

העברת זכות במקרקעין יכולה להתבצע כנגד תמורה כספית או ללא תמורה. במאמר זה נעסוק בעסקת מכר ללא תמורה, המכונה גם כ”עסקת מתנה”. עסקת מתנה היא עסקת מכר לכל דבר ועניין, המחייבת דיווח לרשויות המסים, היא כרוכה בתשלום מס בהתאם לנסיבות (כפי שנפרט להלן), והיא יכולה, במקרים רבים, לכלול תניות חוזיות שונות ביחסים שבין מעניק המתנה לבין מקבל המתנה. מהותה של המתנה על פי סעיף 1 לחוק המתנה, תשכ”ח-1968 היא “הקניית נכס שלא בתמורה“, ודבר המתנה על פי סעיף זה “יכול שיהיה במקרקעין, מטלטלין או זכויות“. משמעות הדברים היא שמתנה חייבת להיות ללא תמורה, וכל עסקה אחרת – גם אם בתמורה

במקרים רבים תובע מגיש את תביעתו, משקיע את מירב כספו ומרצו בניהול התביעה, וכעבור מס’ שנים, לאחר שהתביעה הוכרעה לטובתו – הוא מוצא עצמו בפני שוקת שבורה, משום שהנתבע איננו סולבנטי, ומתברר שלא ניתן לגבות ממנו את סכום פסק הדין. למקרים אלה בדיוק נועד הסעד של עיקולים זמניים שניתן להטיל על נתבע במעמד צד אחד. פרק ט”ו לתקנות סדר הדין האזרחי, עוסק בנושא של סעדים זמניים, ובהם בסעד העיקול הזמני. סעד זה מאפשר לתובע “לתפוס” נכס או נכסים של הנתבע, הן נכסי מקרקעין, והן מטלטלין, לרבות כספים וחשבונות בנק, ולעקל אותם, באופן כזה שהנתבע לא יוכל לעשות בהם כל שינוי

ניהול סכסוכים משפטיים בבתי משפט היה וכנראה עוד יהיה בעתיד ה”בית” העיקרי שבו ימצאו את עצמם מתדיינים שונים בהליכים שונים מנהלים את הסכסוכים המשפטיים שלהם. יחד עם זאת, כיום מקובלות גם דרכים נוספות ליישוב סכסוכים משפטיים, אשר לעתים יכולות לייתר לחלוטין את הצורך בהליך משפטי, ולעתים יכולות להשתלב לצד ההליך המשפטי, ולהביא לסיומו בדרך יעילה ומהירה. לעתים, הליך כאמור יכול לצמצם את המחלוקות, ואף ללבן סוגיות מסוימות בין הצדדים, באופן כזה שלא מסיים את הסכסוך אך מצמצם את גדרו, ובכך הופך את ההליך המשפטי לקצר וממוקד יותר. הדרכים המקובלות כיום ליישוב סכסוכים הן הליכי גישור ובוררות. במאמר זה, נעסוק במהותו

רבים נוטים לסבור בטעות, כי הדרך היחידה ליישב סכסוכים עוברת בבית המשפט. ואולם, ישנן דרכים חלופיות שונות ליישוב סכסוכים, ובהן גישור ובוררות. ברשימה זו נדון באופציית הבוררות, נסביר את אופייה ונצביע על יתרונותיה וחסרונותיה המרכזיים. נציין כי אנו משמשים כבוררים בעצמנו בסכסוכים בין צדדים שונים, ואנו גם עוסקים רבות בייצוג צדדים בהליכי בוררות בפני בוררים אחרים. בוררות, להבדיל מגישור, הוא הליך שדומה יותר באופיו להליך המשפטי ה”רגיל” בבית המשפט במובן זה שהבורר מכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים. כלומר – פסק הבורר הוא מחייב, ולאחר הליך פרוצדורלי של אישורו, הצד הזוכה יכול לאכוף את קיומו בלשכת ההוצאה לפועל. בהליך הבוררות, הצדדים