מאמרים פרי עטנו

“המקבל שדה מחברו [בחכירה] ואכלהּ חגב או נשדפה [פגעי טבע], אם מכת מדינה היא, מנכה לו מן חכורו. אם אינה מכת מדינה – אינו מנכה לו מן חכורו. רבי יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות [ולא כנגד תבואה], בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו” (משנה, בבא מציעא ט, ו) בתקופה האחרונה בתי עסק רבים נסגרו מכח צווי החירום שפורסמו על רקע משבר הקורונה. בנוסף, בתי עסק רבים אחרים, אמנם לא נסגרו פורמאלית מחמת צווים, אך הם נסגרו בפועל או שפעילותם צומצמה משמעותית בשל מגבלות התנועה וההתקהלות ובשל כניסתו של המשק לשיתוק כמעט מוחלט. נשאלת אפוא השאלה האם עסקים

כיום, יש שתי דרכים עפ”י חוק למנות אדם שייכנס בנעליו של אדם שאינו צלול ואינו יכול לטפל בענייניו: האחת (והעדיפה במידת האפשר), בדרך של עריכת “ייפוי כוח מתמשך”, והשנייה, בדרך של הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס. כאן המקום להדגיש כי אדם יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך ולמנות מיופה כוח רק בשעה שהוא כשיר ו”מבין בדבר”, דהיינו במצב שבו הוא מבין את ההשלכות והמשמעויות של מעשיו. לכן, מומלץ מאוד לשקול לערוך ייפוי כוח מתמשך ולא להמתין ל”גיל השלישי”, שבו קיימת מטבע הדברים פחות שליטה לגבי המצב הרפואי של כל אדם. על עריכת ייפוי כוח מתמשך כאמור ועל היתרונות הרבים הגלומים בו עמדנו

מאז שהמחוקק הסדיר בחקיקה ראשית את תחום תובענות ייצוגיות בשנת 2006, גבר התחום והתפתח באופן מרשים. אם בשנת 2007 הוגשו עשרות בודדות של תביעות ייצוגיות, הרי שבשנת 2016 כבר הוגשו כ- 1,400 תביעות ייצוגיות. בסך הכל, נכון לתחילת שנת 2019 – הוגשו לבתי המשפט, מאז חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, כמעט 13,000 בקשות לאישור תביעות כייצוגיות. בשנים האחרונות, בעיקר מאז שנת 2017 וביתר שאת מאז תיקון לחוק משנת 2018 שקבע חובת תשלום אגרה – ניכר מיתון מסוים בהגשת בקשות ייצוגיות. אך עדיין – כמות בלתי מבוטלת של בקשות ייצוגיות מוגשת לבתי המשפט מידי שנה. תביעה ייצוגית היא תביעה שמאפשרת לאדם או

הסכם עבודה הוא מסוג ההסכמים שרבים מאיתנו נדרשים לחתום עליו במהלך העסקים הרגיל של חיינו. לא מדובר ב”בהתקשרות רגילה” שבה עפ”י רוב הצדדים לה הם שווי כוחות, כגון עסקת מכר דירה, אלא בהתקשרות שבה למעסיק יש בדר”כ יתרון על פני העובד. בד”כ ההסכם מנוסח על ידי המעביד, ומשרת בעיקר את האינטרסים שלו, ואולם ניסיון החיים מלמד שיש לא מעט מעבידים שמעסיקים עובדים, ללא הסכם עבודה בכתב (ואף ללא הודעה על תנאי העסקה), וזאת כפי הנראה מבלי שהם מבינים את המשמעות המשפטית של כך, ולרוב מבלי שהם מודעים לכך שמדובר בהפרה של החוק. להסכם עבודה יש חשיבות, גם משום העובדה שהוא

רבות דובר על חשיבותה של צוואה במניעת סכסוכים בתוך המשפחה ועל היתרונות הגלומים בה בהיבט של הבהירות והוודאות בציווי רכושו של אדם לאחר לכתו לבית עולמו. אך לא תמיד כולם ערים לכך שעריכת צוואה באופן פגום, מבחינה מהותית או צורנית, עלולה דווקא ליצור סכסוכים ועיוותים ברצונו של המוריש. ברשימה זו נסקור באופן כללי, ובקליפת האגוז בלבד, שורה של פגמים, מהותיים וצורניים, שעלולים לפגום בתוקפה של צוואה. בראש רשימת הפגמים המהותיים שבכוחם לבטל צוואה, עומד סעיף 30 לחוק הירושה שעניינו “אונס ואיום”. עפ”י סעיף 30 לחוק: “הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה”. ככלל,

רבים מבעלי הדירות בישראל נאלצים להתמודד מעת לעת עם דיירים שמסרבים לפנות את הדירה בתום החוזה או בהתקיים אחת מן העילות עפ”י דין ו/או הסכם השכירות לפינויים מהדירה טרם תום תקופת השכירות, למשל בעקבות הפרה יסודית של הסכם השכירות. סירוב השוכר מלפנות את הדירה במקרים כאלה כרוך בהפסדים כספיים ניכרים לבעלי הדירה, לרוב דמי שכירות פוטנציאליים, וכן בתסכול ובעוגמת נפש רבה. כידוע, הליכים משפטיים מתנהלים לרוב לאורך שנים, ולכן קיים חשש שיווצר תמריץ שלילי לדיירים סרבנים שלא להתפנות מהדירה. זאת, בידיעה שפינויים מהדירה יהיה כרוך בפרק זמן ממושך שאותו הם יכולים לנצל כדי להמשיך ולהחזיק בדירה. גם העובדה שבתי המשפט