רבות דובר על חשיבותה של צוואה במניעת סכסוכים בתוך המשפחה ועל היתרונות הגלומים בה בהיבט של הבהירות והוודאות בציווי רכושו של אדם לאחר לכתו לבית עולמו. אך לא תמיד כולם ערים לכך שעריכת צוואה באופן פגום, מבחינה מהותית או צורנית, עלולה דווקא ליצור סכסוכים ועיוותים ברצונו של המוריש.
ברשימה זו נסקור באופן כללי, ובקליפת האגוז בלבד, שורה של פגמים, מהותיים וצורניים, שעלולים לפגום בתוקפה של צוואה.
בראש רשימת הפגמים המהותיים שבכוחם לבטל צוואה, עומד סעיף 30 לחוק הירושה שעניינו “אונס ואיום”. עפ”י סעיף 30 לחוק: “הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה”. ככלל, הנטל להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אונם או איום, מוטל על כתפיו של מי שטוען את הטענה, ואם לא מתקיימים החריגים לכלל זה (כמו תלות מובהקת של המצווה בזוכה וכו’), הרי שתנאי לביטולה של הצוואה יהיה שהטוען את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת הצליח להרים את נטל ההוכחה בעניין זה.
במסגרת דיון בטענה מכח סעיף 30 לחוק, בית המשפט בוחן את כלל האינדיקציות הרלוונטיות בהתאם למקרה הספציפי. כך למשל, יוכל בית המשפט לבחון, בין השאר, את מצבו הפיסי, המנטלי והנפשי של המצווה, מידת תלותו של המצווה בזוכה, נסיבות עריכת הצוואה, צוואות קודמות וכו’. בהקשר זה חשוב לציין גם את קיומו של סעיף 31 לחוק הירושה, שלפיו: “עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה.”
פגם מהותי נוסף שעלול ליפול בצוואה, הוא טעות עובדתית של המצווה. גם במקרה כזה, תבוטלנה הוראות הצוואה, אלא אם כן, ניתן יהיה לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, שאז בית המשפט יתקן את דברי הצוואה לפי כוונת המצווה.
עפ”י סעיף 35 לחוק הירושה, גם צוואה בכתב שמזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה. כלומר, החוק קובע חזקה שלפיה במקרה שזוכה (או בן זוג של זוכה) היה מעורב באופן אקטיבי בעריכת הצוואה או היה עד לה, ככלל יהיו הוראות הצוואה בטלות, גם אם לא הוכח שאותו זוכה השפיע על המצווה השפעה בלתי הוגנת. סעיף זה זכה לפרשנויות שונות ומקרים רבים שנדונו בפסיקת בתי המשפט סימנו נורמות ו”גבולות גזרה” לכלל ולחריגיו. לפיכך, כל מקרה יבחן באופן ספציפי על פי נסיבותיו.
לסוגים השונים של צוואות ישנם כללים צורניים מחייבים. כך למשל, “צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו.”; “צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. ישנן הוראות צורניות גם בהתייחס לצוואה בפני רשות (נוטריון/שופט/רשם וכו’) והוראות אחרות בהתייחס לצוואה בעל פה בפני עדים של אדם שרואה עצמו, “בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות”.
הכלל הוא שצוואה שאיננה מקיימת את התנאים הצורניים הרלוונטיים או שנפלו בה פגמים צורניים או פגמים בעדים – בטלה. דוגמאות לפגמים צורניים יכולות להיות, בין השאר: פגם בחתימת המצווה, פגם בחתימת העדים, פגם בתאריך הצוואה וכו’. דוגמאות לפגמים שנפלו בעדים יכולות להיות, בין השאר, פגם בכשרות של עד שהוא קטין או פגם בכשרות של עד שהוא פסול דין וכו’.
יחד עם זאת, סעיף 25 לחוק הירושה קובע את החריגים לכלל זה. חריגים אלה מאפשרים לבית המשפט להורות על קיומה של צוואה למרות שנפלו בה פגמים צורניים או פגמים בכשרות העדים.
שלושת התנאים הבסיסיים לקיומה של צוואה למרות שנפל בה פגם צורני, הם אלה: האחד, אין ספק בכך שמדובר בצוואה (בכתב יד או בעדים או בפני רשות או בעל-פה); השני, אין ספק באמיתותה של הצוואה, כלומר – שהמצווה גמר אומר בדעתו להשאיר אחריו צוואה, וכי האמור בצוואה נשוא הדיון אכן משקף את רצונו האמיתי והצלול; השלישי, התקיימו “מרכיבי היסוד בצוואה”. בהקשר זה ישנה הבחנה בין הסוגים השונים של הצוואות, כדלקמן: בצוואה בכתב יד ניתן יהיה לקיים את הצוואה למרות פגם צורני אם הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה; בצוואה בעדים, ניתן יהיה לקיים את הצוואה למרות פגם צורני אם הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים; בצוואה בפני רשות (נוטריון/שופט וכו’), ניתן יהיה לקיים את הצוואה למרות פגם צורני אם הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו; ובצוואה בעל פה בפני עדים של אדם שרואה עצמו, “מול פני המוות” – ניתן יהיה לקיים את הצוואה למרות פגם צורני אם הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.
כמובן, שככלל, הנטל להוכחת קיומם של התנאים לקיומה של צוואה חרף פגמים שנפלו בה, מוטל על כתפיו של מי שטוען שיש לקיים את הצוואה, וכך גם נטל וסדר הבאת הראיות בהקשר זה. הטוען לקיומה של צוואה בהקשר זה יצטרך להוכיח את כלל הנסיבות שמצדיקות את קיומה של הצוואה, ובהן את אמיתותה של הצוואה, גמירות דעתו של המצווה, ושאר התנאים הרלוונטיים.
לסיכום, לעיתים עקב חוסר תשומת לב או בעקבות טיפול ללא ליווי מקצועי, עלול להיווצר מצב שמטרתה של עריכת צוואה תוחמץ, וכי תחת השקט והוודאות שהמצווה ביקש להשיג, נוצר דווקא סכסוך משפחתי וחוסר וודאות בשל פגמים שנפלו בעריכת הצוואה. תיקונים של חלק מן הפגמים אמנם אפשריים, כאמור לעיל, בנסיבות מסויימות, אך מומלץ להימנע ככל הניתן מקיומם של פגמים ולערוך את הצוואה באופן מקצועי ומסודר ואגב מתן מלוא תשומת הלב למסמך הכל כך חשוב שמטרתו להסדיר ולתעד את רצונו של אדם באשר לרכושו לאחר פטירתו.
*אין באמור במאמר כדי להוות ייעוץ משפטי, המלצה, או עצה, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. המאמרים נכונים ליום כתיבתם.
