האם ובאילו תנאים ניתן לתלות שלטים של תעמולת בחירות בשטחים המשותפים בבנייני מגורים ובבנייני משרדים.
במהלך תקופת הבחירות המוניציפאליות רבים תולים שלטי תעמולה בתחום דירתם או בתחום הרכוש המשותף של הבניין בו הם מתגוררים, וזאת כאות לתמיכה ברשימה שמועמדת למועצת הרשות המקומית או במועמד לראשות הרשות.
יוצא, שכל אחד מאיתנו עשוי להתעורר בוקר בהיר אחד, במהלך תקופת הבחירות, ולגלות ש”השכן ממול” תלה שלט תעמולה ענק בתחום דירתו או בתחום הרכוש המשותף, התומך במועמד המועדף עליו, ושבמקרה הינו שלט התומך דווקא ביריב המושבע של המועמד המועדף עלינו, או ש”סתם” מדובר בשלט ש”מפריע לנו בעין” או פוגע לדעתנו בחזותו של הבניין בו אנו מתגוררים.
ברשימה זו נדון בשאלה האם ובאילו תנאים ניתן לתלות שלטים של תעמולת בחירות בשטחים המשותפים בבנייני מגורים או בבנייני משרדים.
חשוב להבהיר כי מרבית האיסורים בעניין זה חלים במהלך תקופה בת 90 ימים לפני יום הבחירות וכן ביום הבחירות עצמו.
סעיף 10 לחוק הבחירות (דרכי-תעמולה), התשי”ט-1959, קובע כי לא תהא תעמולת בחירות באמצעות מודעות מודפסות המוצגות ברבים, אלא בהגבלות אלה:
1. המודעה לא תהא גדולה מ-50 על 70 סנטימטר;
2. המודעה תישא את שמו ומענו של המדפיס שהדפיס אותה ושל האדם האחראי להזמנתה ואם פעל אותו אדם מטעם סיעה, רשימת מועמדים, מועמד בבחירות מיוחדות לראש רשות מקומית או גוף אחר, תישא המודעה את שם הסיעה, רשימת המועמדים, המועמד או הגוף כאמור, או את האות או הכינוי של הסיעה או רשימת המועמדים;
3. המודעה לא תודבק אלא על לוחות-מודעות שייעדה רשות מקומית דרך קבע להדבקת מודעות או שייעדה במיוחד להדבקת מודעות של תעמולת-בחירות לקראת בחירות.
תכלית המגבלות הקבועות בסעיף 10 הנ”ל היא שמירה על שיוויון בין המועמדים, לצד מניעת הצפת מבני הרשות המקומית בשלטי תעמולה תוך פגיעה בחזות אותה רשות.
על אף האמור לעיל, חוק הבחירות קובע חריג למגבלות הקבועות בסעיף 10 הנ”ל, שלפיו תותר תעמולת בחירות באמצעות מודעה המוצגת על גבי דירת מגורים או על משרדיה או מועדוניה של מפלגה או רשימת מועמדים. יחד עם זאת, גם במקרה כזה יש לוודא שהצבת המודעה אינה אסורה לפי חוק הדרכים (שילוט), התשכ”ו-1966, ולקחת בחשבון שהצבתה כפופה לתנאים והגבלות שנקבעו בחוקי עזר עירוניים (אם נקבעו כאלה) ושעניינם גודל המודעה, החומר שממנו היא עשויה או אופן הצגתה.
כפי שנקבע בהחלטת יו”ר ועדת הבחירות המרכזית שניתנה אך לאחרונה (8.8.13), תכליתו של החריג לעניין פרסום מודעות על דירת מגורים הוא ההגנה על חופש הביטוי הפוליטי של הפרט. הרציונאל שעומד מאחורי החריג הנ”ל הוא מתן משקל עודף לחירותו של הפרט להביע את עמדתו הפוליטית, ובלבד שהדבר נעשה בתחומי קניינו הפרטי.
מעניין הדבר הוא שהגם שהחריג המתיר תעמולת בחירות באמצעות מודעה המוצגת על גבי דירת מגורים מעוגן בהוראת חוק מפורשת, ניתן ללמוד מהחלטות נוספות של יו”ר ועדת הבחירות המרכזית כי המגמה היא ליתן פרשנות מצמצמת לחריג הנ”ל.
כך למשל, נקבע כי השטח בו ניתן לפרסם על דירת מגורים הוא רק שטח הדירה עצמה, ולא שטח משותף לבניין (תר”מ 8/03 קרפ נ’ גל, ניתן ביום 23.2.03) או בשטח שנמצא ברשות הרבים (תר”מ 110/20 בנימינוב נ’ עיריית אור יהודה (29.9.13).
כיוון שלא תמיד ניתן לדעת בקלות האם מתחם מסוים מהווה רכוש משותף או רכוש פרטי (כמו למשל גג של בניין המוצמד לעתים לדירה מסוימת), יש לוודא בראש ובראשונה שהרכוש שעליו נתלתה המודעה אכן מהווה רכוש משותף, שאינו מוצמד לדירה מסוימת. מומלץ גם להתעניין האם יש תקנון לבניין המתייחס לנושא של תליית שלטים או מודעות.
ברוח זו של הבחנה בין שטח הדירה ושטח משותף של הבניין או שטח שנמצא ברשות הרבים, נקבע גם כי שלט שנתלה על גבי עצים הנמצאים בתחום הרכוש המשותף של הבניין מהווה הפרה של חוק הבחירות (תר”מ 61/20 עזרא נ’ הדר, 8.8.13).
ובתר”מ 60/03 שינוי נ’ דוקורסקי נדונה השאלה מה דינו של שילוט תעמולה המוצב בחצר בית מגורים פרטי. יו”ר ועדת הבחירות, השופטת דליה דורנר, קבעה כי אין מניעה לתלות בחצר של בית מגורים פרטי שילוט של תעמולת בחירות. עם זאת, השופטת דורנר הסתייגה וקבעה כי אין להתיר זאת בסמוך לגדר חיצונית הגובלת בשטח ציבורי.
עוד דוגמה למתן פרשנות מצמצמת לחריג הנ”ל ניתן למצוא בהחלטת יו”ר ועדת הבחירות לכנסת הקובעת כי הביטוי “דירת מגורים” אינה כוללת נדל”ן מסחרי (תר”מ 73/03 בן קסוס נ’ ברדה, ניתן ביום 14.10.03; תר”מ 124/20 לביא נ’ וידל, ניתן ביום 1.10.13). פירוש הדבר שהחריג שמתיר תליית שלטי תעמולה על בניין, ככל שמדובר בשטח פרטי, לא חל על בנייני משרדים או כל בניין מסחרי אחר – עליהם אין לתלות שלטים.
ראוי גם לציין כי להבדיל מכלל הציבור, הרי שעל עובדי רשויות מקומיות חלים איסורים שונים בכל הקשור להשתתפות בתעמולת בחירות. בכלל זה נקבע לאחרונה (8.9.13, תר”מ 87/20 רשימת מהפך נ’ רוכברגר) על ידי יו”ר ועדת הבחירות המרכזית כי חל איסור על עובדי הרשות לתלות שילוט תעמולתי בביתם (למעט במקרה בו אחד מבני הבית הוא בגדר מתמודד בבחירות הקרובות, ואז הוראות החוק אינן חלות בענייננו, ואין מניעה כי ייתלה על ביתו שלט תמיכה ברשימה בה הוא רץ).
נמצאנו למדים כי הן החוק והן ההחלטות של יו”ר ועדת הבחירות שמים דגש רב על הנושא של חופש הביטוי וחירות הפרט להביע את עמדתו הפוליטית, ובלבד שנשמר האיזון הרגיש בין חירות זו של הפרט ובין השאיפה לשמור על שיווין בין המועמדים, ולמנוע הצפת מבני הרשות המקומית בשלטי תעמולה תוך פגיעה בחזות אותה רשות.
מקום שנמצא כי יש חשש של ממש לפעילות המהווה הפרה של חוק הבחירות, הרי שהסעד העיקרי במקרה של הפרת האיסורים על תליית שלטי תעמולה היא הגשת בקשה לצו מניעה ליו”ר ועדת הבחירות לכנסת, האמון, בין היתר, על פיקוח בתחום תעמולת הבחירות גם בבחירות לרשויות המקומיות.
*אין באמור במאמר כדי להוות ייעוץ משפטי, המלצה, או עצה, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. המאמרים נכונים ליום כתיבתם.
