מאז שתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות עדויות, במשפט אזרחי, באמצעות תצהיר, נוהגים בתי המשפט כעניין שבשגרה להורות לצדדים להגיש את העדויות הראשיות בתצהירים. בהתאם לקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, למעט במקרים חריגים, הכלל הוא שתחילה יביא התובע את ראיותיו ובתום הבאת ראיות התובע, יביא הנתבע את ראיותיו.
הרציונל של כלל זה אינו מקרי, אלא מטרת התקנה לעגן את חובתו של התובע להוכיח תחילה את טענותיו בראיות מכח הכלל הקובע ש”המוציא מחברו עליו הראייה”. תקנה זו מאפשרת לנתבע פלוני לקבל את גרסתו ואת ראיותיו של התובע מבעוד מועד ולהכין את הגנתו מפני טענות התובע. על הנתבע לדעת מהן הטענות שעולות כלפיו ואילו עובדות שנויות במחלוקת, כדי שיידע מפני מה הוא מתגונן ואילו ראיות עליו להציג לביסוס הגנתו.
זכותו של נתבע כי ראיותיו יישמעו רק לאחר אלה של התובע כה חשובה ובסיסית, עד שבתי המשפט אף קבעו בפסקי דין רבים, כי במקרה שבו תובע מגיש את תצהיריו אך מבקש מבית המשפט להזמין עדים נוספים (שימסרו עדותם ללא תצהיר), יידחה המועד להגשת תצהירי הנתבע עד לאחר סיום פרשת התביעה, קרי, לאחר שמיעת עדויות התובע.
על הצורך והחשיבות בשמירת סדר הבאת הראיות במקרה שתובע פלוני דוחה את מסירת העדויות מטעמו בשל העדת עדים שלא באמצעות תצהיר, עמד כב’ השופט ריבלין ברע”א 4617/03 טמבור בע”מ נ’ איתן אטיאס תק-על 2003(2), 3269, כשקבע את ההלכה בעניין זה כדלקמן:
“לפי הוראת תקנה 158, ראשון יביא את עדיו התובע, ולאחריו ישמעו עדי הנתבע. תקנה אחרת, תקנה 168 לתקנות, מסמיכה את בית המשפט להורות על הגשת תצהירי עדות קודם שיביא בעל דין עד בפני בית המשפט. התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי לצוות, כי בניגוד לאמור בתקנה 158, יוגשו תצהירי התובע והנתבע באותו מועד. ברם, בעניניינו, לא נקבע כי תצהירי שני הצדדים יוגשו באותו מועד, כי אם שנתבע יגיש תצהיריו בטרם הוצגו עדויות התובע. ברע”א 6283/93 ד.דני חברה לבנין והשקעות בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף, פ”ד מח(1) 639 נפסק, מפי השופט (כתוארו אז) ש’ לוין כי אין בתקנה 168 ‘דבר שיש בו לשנות מסדר הבאת הראיות בתקנות 158 ו- 159’. לפיכך, במקרה שבפנינו, סדר הבאת הראיות הוא כקבוע בתקנה 158“
כב’ השופט ריבלין אף חזר על הלכה זו ברע”א 3247/04 מוסך ישראל תורס בע”מ נ’ אושר גדסי, תק-על 2004(2), 2381, כשקבע:
“… גם במקום בו עושה בית המשפט שימוש בסמכותו לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי ומורה על הגשת תצהירי עדות, אין בכך כדי לשנות מסדר הבאת הראיות הקבוע בתקנה 158 לתקנות. ההחלטה כי הנתבע יגיש את תצהיריו בטרם יוצגו עדויות התובע כולן משמעה שינוי בסדר הבאת הראיות…“
דברים דומים נקבעו גם בבית המשפט המחוזי בירושלים בבש”א 807/05 גולן נ’ קוזוקין (פורסם בנבו):
“… עמדתי היא כי זכותו של כל נתבע לערוך את הגנתו ולהביא עדים, לאחר שמיעת עדי התביעה. גם הניסיון לקצר את שלב החקירה הראשית, בדרך של הגשת תצהיר בכתב במקום שמיעת העד על דוכן העדים, אין בכוחו כדי לגרוע מזכות הנתבע להיות האחרון המביא עדים, לאחר שכבר ברור מי הם כל עדי התביעה, אשר נשמעו ונחקרו, וב”כ התובע אמר: ‘אלה עדיי’!!! אני ער לכך שבחלק גדול מהתיקים, כדבר שבשיגרה, ניתנת הוראה להגשת תצהירים, מבלי להתחשב בפסיקה הנ”ל של בית המשפט העליון… מכל מקום, חובת בית משפט זה היא לפעול על פי פסיקת בית המשפט העליון, ועל כן, כאשר צד עומד על זכותו, יש להיענות לבקשתו.“
וכך גם בבית המשפט המחוזי בת”א בת.א. 2428/99 אביגדורוב נ’ בילוסטוצקי (פורסם בנבו), שם נקבע כי:
“על פי ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון לאחרונה, מקום שבית המשפט הורה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים התובע תחילה ולאחריו הנתבע, והתובע מבקש להשמיע גם עדים בעל פה מטעמו, ככלל יש לאפשר לנתבע להגיש את התצהירים מטעמו לאחר סיום פרשת התביעה; שאם לא כן יהא בכך משום היפוך סדר הבאת הראיות הקבוע בתקנה 158 לתקנות אשר יש מקום להתירו רק אם קיימת הצדקה לכך.”
הלכה זו, אומצה ויושמה גם בפסקי דין רבים אחרים, וביניהם: פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע על ידי כב’ השופט הראשי מיכאל שפיצר בע”ב 1841/06 בש”א 2021/06 עו”ד הובר נ’ מדינת ישראל תק-עב 2006(2) 7457; ת.א. (ת”א) 16454/04 שמיליון בע”מ נ’ רווה תק-של 2006(3) 11918; ת.א. (ת”א) 47629/03 קלאב מרקט רשת שיווק בע”מ נ’ הראל בע”מ חברה לביטוח תק-של 2006(3) 21080; בר”ע (חיפה) 978/05 המאגר הישראלי לבטוחי רכב נ’ חמאם תק-מח 2005(3) 10392; בש”א (חיפה) 14296/05 תולי לוי נ’ חיפה כימיקלים בע”מ תק-מח 2005(4) 7103 ועוד.
יוצא אפוא שככלל, תובע שמבקש לזמן חלק מעדיו לעדות ללא תצהיר, הרי שלא ניתן יהיהלשנות בנקל את סדר הבאת הראיות. יחד עם זאת יש מקום להעיר, כי ערכאות הערעור נוטות של להתערב בהחלטות מסוג זה, שהינן החלטות בעלות אופי דיוני, ומשכך יש לערכאות הדיוניות חופש פעולה ניכר בהקשר זה. עוד יוער, כי למעשה בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור, התשס”ט-2009, נקבע כי החלטת הערכאה הדיונית בעניין סדר ואופן הבאת עדויות, היא מסוג ההחלטות שלא תנתן עליהן רשות ערעור במהלך הדיון בתיק, כך שאפשרות הערעור בהקשר זה הצטמצמה עוד יותר.
*אין באמור במאמר כדי להוות ייעוץ משפטי, המלצה, או עצה, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. המאמרים נכונים ליום כתיבתם.
