מאז שהמחוקק הסדיר בחקיקה ראשית את תחום תובענות ייצוגיות בשנת 2006, גבר התחום והתפתח באופן מרשים. אם בשנת 2007 הוגשו עשרות בודדות של תביעות ייצוגיות, הרי שבשנת 2016 כבר הוגשו כ- 1,400 תביעות ייצוגיות. בסך הכל, נכון לתחילת שנת 2019 – הוגשו לבתי המשפט, מאז חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, כמעט 13,000 בקשות לאישור תביעות כייצוגיות.
בשנים האחרונות, בעיקר מאז שנת 2017 וביתר שאת מאז תיקון לחוק משנת 2018 שקבע חובת תשלום אגרה – ניכר מיתון מסוים בהגשת בקשות ייצוגיות. אך עדיין – כמות בלתי מבוטלת של בקשות ייצוגיות מוגשת לבתי המשפט מידי שנה.
תביעה ייצוגית היא תביעה שמאפשרת לאדם או לקבוצת אנשים, להם עומדת עילת תביעה אישית, להגיש תביעה בשם כל קבוצת הנפגעים. במרבית המקרים, הנזק האישי של התובע, הוא נזק קטן יחסית (שאין הצדקה כלכלית לנקוט בגינו בהליך משפטי אישי). אך סיכום סך הנזקים של כלל חברי הקבוצה שנפגעו – מביא לנזק משמעותי יותר. זהו גם היתרון המשמעותי ביותר של התובענה הייצוגית.
שכר הטרחה של עורכי הדין המייצגים בתביעה ייצוגית, לא משולם ע”י הלקוח – התובע הייצוגי עצמו, אלא הוא נקבע, במידת הצורך, ע”י בית המשפט ומשולם ע”י הנתבע.
בנוסף, בתביעה שהתקבלה או הסתיימה בפשרה, התובע הייצוגי עצמו צפוי לקבל “גמול תובע” שייפסק ע”י בית המשפט. מדובר בגמול שאמור לשקף את הטרחה, את הסיכון ואת התועלת שהביא התובע הייצוגי לציבור הנפגעים. כך שאין מדובר רק בפסיקת הנזק האישי (הקטן) שנגרם לתובע, אלא בסכומים משמעותיים יותר, וזהו בהחלט תמריץ לתובעים ייצוגיים להגיש תביעות איכותיות.
מרבית הבקשות הייצוגיות שמוגשות עוסקות בתחומי הצרכנות, כאשר הנתבעים השכיחים ביותר הם יצרני ומשווקי מזון, קמעונאים, משווקי מוצרי תקשורת וסלולר. לצידם, “מככבים” בנקים, חברות ביטוח, רשויות מקומיות ועוד.
תביעות ייצוגיות מוגשות בקשת רחבה של נושאים ומקרים. לצורך המחשת מקרים רלוונטיים, ניתן למנות בין יתר המקרים שמשרדנו טיפל בהם בשנים האחרונות, את התביעות הייצוגיות הבאות: בקשה ייצוגית נגד חברות תרופות בגין אי סימון אורך חיי המדף של משככי כאבים לפעוטות; בקשות ייצוגיות כנגד רשתות אופטיקה בגין העסקת עובדים בלתי מוסמכים (שאינם אוחזים ברישיון אופטומטריסט) לביצוע בדיקות עיניים; בקשות כנגד רשתות צהרון בגין גבייה עודפת של סכומי מע”מ שנגבו חרף ירידת שיעור המע”מ; בקשה כנגד רשת צהרונים על רקע ביקורת כושלת של המטבח בו הרשת הכינה את המזון לילדים; בקשות כנגד חברות ביטוח בגין גבייה אסורה של “דמי פתיחת תיק” בתיקי הלוואה; בקשה כנגד חברת ביטוח בגין הטעיה בהצגת שיעורי התשואות בדו”חות; בקשה כנגד חברת סלולר בגין חסימת שיחות לחו”ל ועוד ועוד.
הנה כי כן, מדובר בקשת רחבה של מקרים, של נתבעים ושל נושאים שמתאימים להתברר כתביעות ייצוגיות. למעשה, לעיתים כל אחד ואחד נתקל בעוולות קטנות או גדולות מצד גופים גדולים, ולא תמיד כולם מודעים לכך שהעוולה בה הם נתקלו – עשויה לשמש עילה טובה לתביעה ייצוגית.
לאור החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית ובין היתר בשל החשש מ”בעיית הנציג” – כאשר תובע ייצוגי אחד ועו”ד מייצג אחד, אמורים לשרת את האינטרס של קבוצה גדולה, החוק מנהיג פיקוח על השלבים השונים של ההליך המשפטי. בנוסף, בית המשפט משמש, בין היתר, כגורם מפקח ובהחלטותיו בתחום זה, הוא מקפיד לשקול את האינטרס הציבורי הרחב. לפיכך, לא כל מקרה מתאים להתברר כתביעה ייצוגית, ולא כל מקרה מצדיק את השקעת המשאבים הדרושים בניהול תביעה כאמור. כך שיש מקום לבדוק כל מקרה לגופו.
