במאמר קודם שפרסמנו, דנו בשאלה האם הקורונה תוגדר על ידי בתי המשפט כאירוע “מסכל”, היינו כזה שמאפשר דחייה או ביטול של חיובים של הצדדים מחמת אי יכולת לבצעם בשל “כח עליון”.
לאחרונה, ולאחר כמה פסיקות של בתי משפט שלום בנושא, שברובן קבעו שמגפת הקורונה לא תוכר כאירוע מסכל, ניתן פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב’ השופטת רחל ערקובי). פסק הדין מחיל, במידה מסויימת, את דיני הסיכול בשל מגפת הקורונה, באופן שהקל עם מוכרי דירה בתקופת הסגר, ואיפשר להם לדחות את מועד פינוי הדירה המקורי כפי שהוסכם בהסכם המכר, כנגד תשלום דמי שימוש – והכל בניגוד להסכמות שהוסכמו במסגרת הסכם המכר.
באותו עניין, דובר בהסכם מכר שנחתם ביום 1.9.2019 למכירת דירה, כאשר מועד הפינוי נקבע ליום 15.9.2020, כשנה לאחר מועד חתימת ההסכם.
המוכרים טענו, שתקופת הסגר (במהלך החודשים מרץ-אפריל 2020) עיכבה את חיפושי הדירות החלופיות על ידם במשך כחודשיים באופן שגם הרע את מצבם הכלכלי, וזאת בשים לב גם לעובדה ששני המוכרים הוצאו לחל”ת.
המוכרים פנו לרוכשים וביקשו את הסכמתם לדחיית מועד הפינוי עד ליום 15.11.2020, בכפוף לתשלום דמי שימוש בסך של 5,000 ₪ עבור כל חודש.
הרוכשים סירבו וטענו כי גם הם ניזוקו בתקופת הקורונה, וכי הם כבר הודיעו למשכיר הדירה שבה הם גרים על הפסקת תקופת השכירות בהתאם למועד הפינוי שסוכם עם המוכרים, ובהתאם טענו כי דחייה של מועד הפינוי תותיר אותם ללא קורת גג.
הרוכשים הוסיפו וטענו כי המוכרים לא פעלו בשקדנות למציאת דירה חלופית, וכי תקופת הקורונה לא יכולה להוות “מילת קסם” לדחיית מועד הפינוי.
בהיעדר הסכמה מצד הרוכשים, פנו המוכרים לבית המשפט שדן בסוגיה הזו.
תחילה, בית המשפט קבע עקרונית כי יש בסמכותו להתערב ולהאריך מועדים שהוסכמו בחוזה בין הצדדים, בפרט כאשר מדובר בנסיבות שדחיית המועד מתבקשת בנסיבות שלא היו בשליטתו של המבקש.
בהמשך, החיל בית המשפט את “דיני הסיכול” ואת דיני “הביצוע בקירוב” על נסיבות העניין, וקבע כי יש לאפשר למוכרים, חרף התנגדות הרוכשים, להאריך בחודשיים את מועד הפינוי המקורי שהוסכם בהסכם המכר, בכפוף לתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופה זו.
בית המשפט המחוזי פסק כי מאז שפרצה הקורונה הוצאו צווים ממשלתיים אשר הגבילו את התנועה, את המסחר ואת ההתנהלות החופשית של הציבור. בית המשפט מצא כי מציאות זו מנעה מהמוכרים לחפש דירה במשך תקופה של כחודשיים, וכי בתקופה זו נקבע שהמוכרים אף שינו את מצבם הכלכלי לרעה לנוכח הוצאתם לחל”ת.
בית המשפט אף הכיר בכך שלא היה טעם לחפש דירה קודם למועד זה, כיוון שכידוע בשוק הנדל”ן, משכירי דירות לא מפרסמים דירות להשכרה זמן רב כ”כ לפני מועד תחילת השכירות.
בית המשפט התייחס גם לנזקים הצפויים לרוכשים, ואולם באיזון בין הנזק הנטען שלהם והנזק הנטען של המוכרים, העדיף בית המשפט הנכבד למנוע את פינוי המוכרים מהדירה, לפני שתתאפשר להם תקופה של חודשיים נוספים למציאת דירה חלופית למגורים.
פסיקה זו מהווה תקדים מעניין שעשוי להשליך על פסיקות נוספות שצפויות להינתן בסוגיות שונות סביב מגפת הקורונה, שכידוע לה השלכות רבות על מערכות יחסים חוזיות בתחומים רבים. ראוי לציין כי במקרה הנדון, דובר במוכרי דירה בהליך של פשיטת רגל שמצבם הכלכלי הורע משמעותית בתקופת הקורונה, ובנוסף בית המשפט נתן דגש לכך שלמוכרים 5 ילדים קטינים, וכי יש למצוא פתרון ראוי שימנע פינוי של הקטינים והוריהם מהדירה. ייתכן, כי בנסיבות אחרות היה בית המשפט פוסק אחרת.
