צוואה הדדית – להסתמך האחד על השני

צוואה, כידוע, היא מסמך משפטי שמאפשר לאדם לקבוע הוראות בדבר גורל רכושו לאחר מותו. לעומת צוואה רגילה, צוואה הדדית מאפשרת לבני זוג לערוך צוואות אשר הוראותיהן נקבעות בהסתמך האחת על השנייה. לכלי משפטי זה יש משמעות מיוחדת, שכן במקרים רבים בני זוג מעוניינים לקבוע הוראות מסוימות לגבי הרכוש שיותירו לאחר מותם, אך זאת בהסתמך על הוראות הצוואה האחד של השני.

למשל, אדם שמבקש להוריש את כל רכושו לאשתו לאחר מותו, בהסתמך על כך שהוא יודע שאשתו הורתה במסגרת הצוואה ההדדית להוריש את כל רכושה לו לאחר מותה. כלומר, במקרה זה שני בני הזוג מצווים הוראות בצוואתם, וזאת בהסתמך על הוראות  הצוואה של בן הזוג.

דוגמה שכיחה לעריכת צוואה הדדית היא כאשר בני הזוג מעוניינים להוריש האחד לשני את רכושם, ולקבוע שרק לאחר פטירת בן הזוג הנותר בחיים, יעבור הרכוש לילדיהם בבחינת “יורש אחר יורש”. כלומר, בני הזוג עורכים צוואה הדדית שבמסגרתה הם יורשים האחד את השני באופן מלא, ומצווים שרק לאחר פטירת בן הזוג שיוותר בחיים, יירשו ילדיהם את העיזבון. בדרך זו, מונעים בני הזוג מצב שבו כבר במועד בפטירת הראשון מביניהם יירשו ילדיהם למשל את חלק מדירת המגורים של בני הזוג, ובכך יהיו הם רשאים לבקש למכור את אותה דירה, תוך פינוי בן הזוג הנותר מהדירה, וזאת בניגוד לרצונו. הדברים נכונים כמובן גם ביחס לכל רכוש אחר המהווה חלק מהעיזבון, ואשר ברצון בני הזוג להותיר לבן הזוג הנותר בלבד (ולא להורישו בשלב זה גם לילדים או ליורשים אחרים), על מנת להבטיח שזה האחרון יוכל להמשיך ולנהל את חייו ואת צרכיו, ללא מגבלות וללא יורשים נוספים.

כמובן, שבמסגרת עריכת צוואה הדדית שכזו, רשאים בני הזוג לקבוע מגבלות שונות שיחולו על בן הזוג הנותר ביחס לביצוע פעולות שונות בעיזבון. למשל, הכללת הוראה המגבילה את בן הזוג הנותר במכירה של נכס מסוים כדי להבטיח שנכס זה יעבור לבעלות הילדים לאחר פטירתו של בן הזוג הנותר. כמובן, שבני הזוג רשאים שלא לקבוע מגבלות כלשהן כלל ביחס לעיזבון, ובמקרה כזה על בני הזוג לקחת בחשבון תרחיש שבו בן הזוג הנותר “ירוקן” את העיזבון, מכל סיבה שהיא, ולא יותיר דבר לילדים או לכל יורש שנקבע בצוואה כמי שיירש את העיזבון לאחר פטירתו של בן הזוג הנותר.

לנוכח מהותה של הצוואה ההדדית, ובעיקר לנוכח עקרון ההסתמכות של בין בני הזוג בנסיבות העניין, נקבעו במסגרת החוק הוראות מיוחדות אשר מגבילות את אופן ביטולה של צוואה הדדית. הרעיון המרכזי הוא למנוע מצב שבו אחד מבני הזוג ישנה את צוואתו מבלי ליידע את בן זוגו, ובכך ימנע ממנו את האפשרות לכלכל את צעדיו בהתאם. וכן, למנוע מצב שבן בן הזוג הנותר בחיים יוכל לבטל את הצוואה ההדדית, ובד בבד יירש בפועל את בן הזוג שנפטר מכוח אותה צוואה.

ואכן, קיימות מגבלות שונות בכל הנוגע לביטולה של צוואה הדדית. חשוב לציין כי הכללים שנעמוד עליהן להלן חלים על צוואות שנערכו לאחר שנת 2005, לאחר שתוקן חוק הירושה בנושא צוואות הדדיות (התיקון פורסם ביום 1.8.2005).

בעניין זה עוסק סעיף 8א לחוק הירושה, אשר מסדיר באילו תנאים ניתן לבטל צוואות הדדיות, וסעיף זה עורך הבחנה בין המצבים הבאים:

כאשר שני בני הזוג בחיים – על מבקש הביטול למסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה ההדדית לבן הזוג, ובמקרה כזה בטלות הצוואות ההדדיות של שני בני הזוג.

כאשר אחד מבני הזוג כבר נפטר, אז תנאי הביטול תלויים בשאלה אם כבר חולק העיזבון של בן הזוג שנפטר:

  • כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שמעוניין לבטל את הצוואה ההדדית חייב לוותר על חלקו בעיזבון כדי לבטל את הצוואה ההדדית.
  • במקרה שהעיזבון כבר חולק בפועל – בן הזוג שמעוניין לבטל את הצוואה ההדדית חייב להשיב לעיזבון את כל מה שהוא ירש מבן זוגו שנפטר.

בני הזוג רשאים לקבוע הוראות אחרות בנוגע לתנאי ביטול הצוואה ההדדית, אך חל איסור על קביעת הוראה אשר שוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג.

כפי שצוין בפתח הדברים, הכללים שפורטו לעיל חלים לגבי צוואות שחל עליהן התיקון של חוק הירושה בלבד. בכל הקשור לביטול צוואות הדדיות שהתיקון לא חל עליהן, חלים כללים שהותוו בפסיקה. באופן כללי ובעיקרו של דבר כללים אלו מושתתים על בחינת האופן שבו נוסחה הצוואה, בחינת עקרון ההסתמכות ועקרונות של תום לב בנסיבות העניין, וכן על ניתוח הנסיבות החיצוניות הרלוונטיות לכל מקרה ומקרה.

לאחרונה (ביום 4.9.2022), ניתנה החלטה של בית המשפט לענייני משפחה העוסקת בפרשנות של צוואה הדדית שנערכה לפני התיקון לחוק הירושה. במקרה זה בני זוג ערכו צוואה הדדית לפני כניסתו לתוקף של התיקון בחוק הירושה, ואשר לפיה יורשים בני הזוג האחד את השני. בת הזוג שנותרה בחיים שינתה את הוראות הצוואה ההדדית שערכה במקור עם בעלה, והעניקה בחייה לבנה דירה במתנה. השאלה שעמדה להכרעת בית המשפט הייתה האם בת הזוג שנותרה בחיים הייתה רשאית לשנות את המצב, ובהתאם להעניק המתנה לבנה כאמור. בית המשפט במקרה זה הגיע למסקנה כי בני הזוג במפורש בחרו שלא להגביל בצוואה ההדדית את היכולת של שניהם לשנות את הצוואה ההדדית, ומכאן קבע כי לא הייתה כל הסתמכות מצד המנוח. כמו כן, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין לא נקבעה בצוואה ההדדית כל מגבלה באשר לביצוע פעולות בעיזבון על ידי בן הזוג שיוותר בחיים. בהתאם, הכריע בית המשפט כי בת הזוג הייתה רשאית לשנות את המצב הקיים, ובהתאם מצא כי אין כל פסול בהענקת הדירה במתנה לבנה.

מקרה זה ממחיש עד כמה יש חשיבות לאופן עריכתה וניסוחה של צוואה הדדית באופן שיגשים את רצון המצווים, ויצמצם, ככל האפשר, את הפתח למחלוקות משפטיות עתידיות.

דילוג לתוכן