תשלומי ארנונה הם, כידוע, מההוצאות הקבועות שיש לכל מחזיקי דירות ועסקים. המדובר בתשלומי מס שמוטלים על ידי הרשות המקומית, ושנועדו לצורך מימון פעילותה של כל רשות ורשות.
גובה הארנונה נקבע באופן עקרוני על בסיס השיקולים הבאים:
1. סוג השימוש בנכס – מגורים, תעשייה, משרדים וכו’.
2. שטח הנכס – גובה התשלום נקבע על בסיס המחיר הרלוונטי שנקבע לסיווג השימוש הספציפי בנכס וגודלו של הנכס.
3. מיקום הנכס – גובה התשלום נקבע, בין היתר, גם על פי מיקום הנכס ושיקולים סוציו-אקונומיים.
מדי שנה מפרסמת הרשות המקומית את הקריטריונים שנקבעו על ידה במסגרת צו הארנונה. לרשות המקומית נתון שיקול הדעת לקבוע ביחס לכל נכס את אופי השימוש בו, וכן את שטחו (בד”כ לאחר מדידת הנכס על ידי מודד מטעם הרשות המקומית), ובהתאם מופקים לכל נישום הודעות השומה והחיובים השוטפים ביחס לכל נכס ונכס.
בידי כל נישום הזכות עפ”י חוק להשיג על קביעות העירייה שפורטו לעיל. העילות העיקריות להגשת השגה הן הטענות כי הנישום לא מחזיק בנכס או כי בהודעת התשלום נפלה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו.
נכון למועד פרסום מאמר זה, מי שמעוניין להגיש השגה, עליו לעשות כן בתוך 90 יום מקבלת הודעת התשלום/השומה, ועל מנהל הארנונה להשיב להשגה בתוך 60 יום. חשוב לציין כי על פי הוראות החוק, אם מנהל הארנונה לא השיב להשגה תוך 60 יום, ייחשב הדבר כאילו מנהל הארנונה קיבל את ההשגה (אלא אם הוארך המועד על ידי ועדת הערר).
מי שרואה עצמו מקופח מהחלטת מנהל הארנונה, יכול להגיש ערר לועדת הערר שליד אותה רשות מקומית, בתוך 30 יום מיום קבלת תשובת מנהל הארנונה. כמו כן, על החלטת ועדת ערר ניתן להגיש ערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים.
במאמר זה נתמקד באופן שבו ניתן להפחית את חיובי ארנונה לעסקים שעוסקים בתחום של פיתוח תוכנה. בימינו, קיימים עסקים רבים שמפתחים תוכנות שונות שמיועדות לשימוש הקהל הרחב. במקרים רבים, מדובר בחברות הזנק/סטארט-אפים, ומתוך מטרה לעודד פעילות זו, בצווי ארנונה של רשויות מקומיות רבות קיימים תעריפים מוזלים לחיובי הארנונה למחזיקי נכסים שעוסקים בפעילות כזו.
יחד עם זאת, הסיווג של בית תוכנה בד”כ לא ניתן, באופן יזום על ידי הרשות המקומית, ובמרבית המקרים על הנישום יהיה לפנות לרשות ולשכנע אותה כי הוא עומד בקריטריונים שנקבעו לסיווג השימוש בנכס כשימוש של “בית תוכנה” או “תעשייה”.
בהתאם, יהיה על הנישום להוכיח, בין היתר, את אופי פעילותו בנכס, אופיים והכשרתם של עובדיו, נתוניו הכספיים, וכן כי הוא עומד במבחני הפסיקה המקובלים (נכון לעת הזו) לסיווג פעילות בנכס כפעילות ייצורית, ואשר נעמוד על חלקם, בתמצית, להלן:
1. מבחן “יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר”: עפ”י מבחן זה יש לבחון האם הפעילות הנדונה מהווה הפיכת חומר גלם למוצרים.
2. מבחן תהליך הייצור: עפ”י מבחן זה יש לבחון את מספרם וטיבם של שלבי הייצור השונים, את היקף פעילותו הכללית של הנישום וכיוצ”ב.
3. המבחן הכלכלי: עפ”י מבחן זה יש לבחון האם הפעילות הנדונה משביחה את הערך הכלכלי של אותם טובין.
4. מבחן “היקף שימושו של המוצר המוגמר”: עפ”י מבחן זה יש לבחון האם נועד המוצר לשימושו של ציבור רחב.
5. “מבחן על דרך ההנגדה” או מבחן “מרכז הכובד”: עפ”י מבחן זה יש לבחון אם הפעילות הנדונה נמשכת אל מרכז הגרוויטאציה של ״פעילות ייצורית” או אל זו של “מתן שירותים”.
גם מי שעיקר עיסוקו הוא בפעילות ייצורית (היינו, יש לו פעילות שולית נוספת), עשוי לקבל אישור לסיווג כ”בית תוכנה”, והדבר ייבחן על פי נסיבות כל מקרה ומקרה. נכון לעת הזו, מקובלים בפסיקה לעניין זה, בין היתר, המבחן כמותי והמבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלם של השטחים המשמשים לפעילות הנוספת, ובמסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.
בהתאם, על נישום עסקי המעוניין לקבל סיווג לנכס של “בית תוכנה” להגיש השגה מפורטת ומנומקת, תוך התייחסות למבחנים שנקבעו בפסיקה ולקריטריונים שעשויים להשתנות מרשות לרשות (כל מקרה על פי צו הארנונה הרלוונטי), וכן לפסיקה הענפה שקיימת בתחום זה. במקרים רבים, על הנישום יהיה להתנהל מול הרשות לפי נהלים שונים להגשות בקשות לסיווג שימוש בנכס כשימוש של “בית תוכנה”, ומשכך חשוב מאוד, כבר בשלב מוקדם זה ועוד לפני הגשת השגה, לקבל ייעוץ משפטי באשר לאופן ההתנהלות מול הרשות, והצגת האסמכתאות המתאימות.
מובן, כי קבלת הסיווג של בית תוכנה יביא להוזלה מיידית בחיובי הארנונה של אותו עסק, ולטווח הרחוק ייתכן ויהיה מדובר בהוזלה משמעותית במיוחד. כמו כן, סיווג של עסק כ”בית תוכנה” ברשות מקומית מסוימת, יכול לשמש כאינדיקציה נוספת שתסייע בקבלת סיווג מוזל דומה, בעת שאותו עסק יעתיק את מקום פעילותו לרשות מקומית אחרת.
