חיוב רטרואקטיבי בארנונה? – חיוב בחזקת חשוד!

מיסי הארנונה, במקרים רבים, מהווים שיקול משמעותי בקבלת ההחלטה היכן למקם את העסק שלנו או את מקום המגורים שלנו. עלות מיסי הארנונה השנתיים נלקחים בחשבון בהכנת התקציב השנתי ובעריכת תכנונים פיננסיים שונים, ולכן במידה רבה אנו מוצאים עצמנו מסתמכים על גובה מיסי הארנונה, כפי שהוא נקבע על ידי הרשות המקומית הרלוונטית.

אלא שבמקרים רבים, והדבר נכון בעיקר במגזר העסקי, אנו מוצאים עצמנו יום אחד נאלצים להתמודד עם דרישות של הרשות המקומית לתשלום מיסי ארנונה אשר מתייחסות לתקופות שחלפו.

דרישות לחיוב רטרואקטיבי בארנונה נובעות בד”כ מהחלטות הרשות המקומית בנושאים הבאים:
1. החלטה לסווג את הנכס בסיווג שונה (יקר יותר).
2. החלטה כי גודלו האמיתי של הנכס גדול יותר מזה שנרשם במקור.

חשוב לציין כי דרישות אלה לחיוב רטרואקטיבי בארנונה עלולות לצוץ בתחילת שנת המס ולהתייחס לשנים קודמות, אולם הרשויות המקומיות שולחות דרישות מהסוג הזה גם במהלך אותה שנת מס רלוונטית.

ברוב המקרים המדובר בדרישות לתשלום סכומים גבוהים, והדבר תלוי בעיקר בגודל הנכס הרלוונטי. ככל שהנכס גדול יותר כך גדל בהתאמה גובהו של החיוב הרטרואקטיבי. גורם נוסף אשר משפיע על גובה הדרישות הוא משך התקופה שלגביה דורשת הרשות המקומית לחייב את הנישום בתשלום רטרואקטיבי בארנונה. מכוח דיני ההתיישנות מוגבלת הרשות המקומית להגיש את דרישותיה לתקופה של עד 7 שנים למפרע.

מטבע הדברים, דרישות מהסוג הזה מהוות בדרך כלל נטל כלכלי כבד על הנישום אשר נאלץ להתמודד לפתע עם הוצאות אשר חורגות באופן משמעותי מהתוכנית העסקית/התקציב לאותה שנה. נישומים רבים נוטים לחשוב שדרישות לחיוב רטרואקטיבי בארנונה הינן גזירה שאין לה מוצא, ולעתים רבות משלמים את תשלומי המס הרטרואקטיבי בלב כבד.

אלא שנישומים רבים אינם מודעים לכך שהדין מתייחס בחשדנות רבה לחיובים רטרואקטיביים בארנונה, ולמעשה ברירת המחדל היא שחיוב רטרואקטיבי בארנונה הוא חיוב משולל תוקף! בסוגיה זו עוסקים פסקי דין רבים, וברשימה זו נעסוק באחד מפסקי הדין המובילים בתחום זה אשר ניתן במסגרת עע”ם 4551/08 שמואל נ’ חברת החשמל לישראל בע”מ. במסגרת פסק דין זה נקבעו כללים ברורים ביחס לסמכותה של רשות מקומית לגבות ארנונה באופן רטרואקטיבי.

ראשית, הוגדר מהו חיוב רטרואקטיבי בארנונה ונקבע כי בגדר חיוב רטרואקטיבי נכללות שתי קטגוריות עיקריות:
1. כאשר ניתנת שומה המתקנת שומת ארנונה בגין נכס פלוני בשנת כספים מסוימת, ומבקשת לחול על תקופה הקודמת למועד נתינתה.
2. כאשר השומה המתקנת מבקשת לחול על שנים קודמות.

הכלל המרכזי והמנחה שנקבע בפסק דין זה הוא כי על פי רוב, חיוב רטרואקטיבי בארנונה הינו משולל כל תוקף. יש לציין כי בפסקי דין שונים נקבע שבנסיבות מיוחדות וחריגות יינתן תוקף לחיוב רטרואקטיבי כאמור. עם זאת, המדובר בסעד שיינתן על ידי בית המשפט במשורה, במקרים חריגים שבהם מתקיימים טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את סתירת החזקה הקובעת שאין לרשות מקומית סמכות להטיל חיובים רטרואקטיביים בארנונה. תנאי נוסף להחלת החריג לכלל הוא שעל החלטה הרלוונטית של הרשות המקומית לעמוד במבחני הסבירות והמידתיות המוטלים על הרשות המקומית. כך למשל, נקבע כי תינתן חשיבות מיוחדת להתנהלותו של הנישום ולבחינת השאלה האם רובץ לפתחו אשם כלשהו. בין יתר השיקולים הרלוונטיים, בוחן בית המשפט האם חלו שינויים משמעותיים בפעילות הנישום לאורך התקופה הרלוונטית ומהי מידת ההסתמכות והציפייה של הנישום על שומת הארנונה המקורית.

אל לנו לטעות: גם היום, חרף הפסיקה המפורשת בתחום זה, רשויות מקומיות רבות ממשיכות להוציא דרישות לנישומים בגין חיוב רטרואקטיבי בארנונה. אלא שבניגוד לעבר, שבו הדרישות היו מופרזות ונמשכו על פני 7 שנים או תקופות ארוכות אחרות, הרי שכיום רשויות מקומיות רבות נוהגות להוציא דרישות לחיוב רטרואקטיבי בארנונה לתקופות קצרות של שנה עד שלוש שנים, בתקווה שמשך התקופה “הקצר” יילקח בחשבון במסגרת שיקולי בית המשפט בבואו לבחון את חוקיותו של החיוב הרטרואקטיבי. שיקול נוסף של הרשויות המקומיות בבואן “לקצר” את התקופות שאליהן מתייחס החיוב הרטרואקטיבי הוא הקטנת החוב, ובכך הקטנת התמריץ של הנישום לפנות לבית המשפט בדרישה לביטול החיוב הרטרואקטיבי.

לסיכום, נמצאנו למדים כי מקום שנשלחה לנישום דרישה לחיוב רטרואקטיבי בארנונה בשנת מס מסוימת, וקל וחומר בגין שנות מס קודמות, הרי שהנחת היסוד היא שחיוב זה הינו משולל כל תוקף משפטי, ולמעשה קמה לאותו נישום עילה טובה לתקוף את החיוב בערכאות משפטיות. חשוב להבהיר כי יש להתייחס בחשדנות רבה גם לשינוי או תיקון שומה אשר אין בה מאפיין רטרואקטיבי, שכן במקרים רבים ניתן לתקוף את אותו שינוי או תיקון, למשל מכוח דיני הסיווג של הנכס, מכוח טענות בנוגע למאפיינים הפיזיים של הנכס (גודל וכו’), וכן מכוח דינים אחרים. מובן, שכל מקרה נבחן לגופו, ומומלץ להתייעץ עם עו”ד המתמחה בתחום דיני הארנונה.

עוד חשוב להבהיר כי נכון לעת זו הפרשנות המקובלת היא שבניגוד לטענות שבסמכות וועדת הערר לענייני ארנונה (למשל טענות המתייחסות לזהות המחזיק, סיווג הנכס וגודלו), הרי שהסמכות לדון בטענות בנוגע לחיוב רטרואקטיבי בארנונה מסורה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. פועל יוצא של האמור לעיל הוא שעל נישום שמבקש לתקוף החלטות שונות של הרשות המקומית בענייני ארנונה לפנות לשתי הערכאות במקביל (השגה והגשת ערר לוועדת ערר, וכן הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים), וזאת על מנת שלא לאבד או לפגוע בזכויותיו.

*אין באמור במאמר כדי להוות ייעוץ משפטי, המלצה, או עצה, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. המאמרים נכונים ליום כתיבתם.